<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות סימנים תקנ"ז—תקס"ד</h1>
<h2>דף סא:</h2>
מכאן פסק אדם שהוא לבוש שתי בתי שוקים אחת של צמר ואחת של פשתן שצריך ליזהר שלא ליקשור באבנט המכנסים. וכן פסק צריך ליזהר בתי שוקים קשורים יחד, וכל אחד קשור זה בצמר וזה בפשתן, שלא ישאם עליו שקשר האמצעי חברן. וכן פסק צריך ליזהר לחבר עור התפירה בפשתן לבגד צמר. ואע"ג דמחברה בדבר המותר כגון בקונבוס, מידי דהוה שק וקופה שמחברם וכו' ומידי דהוה אשתי של צמר וכו'. וכן פסק צריך ליזהר שלא ללבוש שני בתי שוקים זו על גבי זו אחת של צמר ואחת של פשתים, או של קנבוס של צמר על קטלתא של פשתן, אם הם צרים כל כך שבעת שחולצן יורדין מן הרגל באחת ואע"פ שאין מחוברין כלל, מ"מ אסור משום מראית העין. אבל אם חולצן כל אחת לבדן שרי. וכן משמע בירושלמי [כלאים פ"ט ה"ד]. ועוד יש בירושלמי [שם] מהו מיתן פרטי בגילתיה פי' של צמר ולקשור בחוטי דכיתן, ולכך פסק יש ליזהר משום מראית העין יותר בסדינין ולקשור בחוט של צמר במקטורן ולקשור בחוט של פשתן, ואע"ג דפליגי אמוראי בשל תורה הלך אחר המחמיר. ועוד יש בירושלמי [שם ה"ה] גבי מנעל של זרב פי' מנעלים העשויין למדת הרגל מפקד ר' זעירה לר' אבא לתופרו ברצועות ולא בפשתן. ולכך פסק שצריך לתפור הלבדים במנעל בקנבוס או בעור. והלוקחן בסתם מן הגוי מאנגלטורא ובארץ אשכנז שאין רגיל קנבוס ואין מצוי צריך לבדוק שיהא תפור בקנבוס, ובארץ צרפת אין צריך. וכן פסק בכל הבגדים הניתנין לאומן לתפור או בגדים הנקחין מן הגוי במקום שאין מצוי קנבוס צריך לבדוק כגון באינגלטירה ואשכנז, אמנם בצרפת יש קצת היתר. ועוד פסק בגד שיש בראשו האחד על הקרקע כלאים ובראשו האחד שאין בו כלאים אסור לכסות בו. ועוד פסק אסור לעשות מטפחת ידים ומטפחת ספרים מן כלאים וי"מ מטפחות הידים העשויים לקנח ידים לפי שעה. ופי' הר"ש מפה שפורסין בשולחן. וכן פסק במטפחות הידים הרגילות להיות מחוטי צמר [ומותרין] בלא בדיקה בחזקת כל הגוים תופרין הם מקנבוס, לפי שהוא חזק וכו'. פסק אסור לעשות בגד צבועה של פשתן משום מראית העין. פסק כ"ן שפורסין על בגדיהן מטפחות של צמר שמקנחין בהם את הידים, או מטפחות הספרים אם מתכוין לשום מלבוש פירוש שמסיר בגדיו שלובשן, אבל אם אין מתכוין לשום מלבוש אלא שלא יתלכלכו בגדיו אין בו כלל איסור. ומכאן פסק כל דבר שלובש עליו שלא כדרך מלבוש שלא יתלכלך בגדיו אין אסור משום כלאים.
